לא דייטנו אז למה זה פגע אז אלוהים ארור רע

פריסילה דו פריז


לא יצאנו. לא הייתי צריך את זה שנכתב עבורי.

הרגשתי את זה בכל פעם שהמילים 'רק חברים' יצאו מפי. הטעמים של המילים היו רעים אבל לא יכולתי לשקר לגבי מה שאנחנו ולא יכולתי להעמיד פנים שאני לא משהו.

הבעיה ברגשות ובענייני הלב היא שהלב שלך לא מזדיין אם יש שם איזה תווית או לא. הלב שלך מחליט וזהו. פתאום אתה נמצא בגחמה של לעשות בחירות לא הגיוניות שניתן להצדיק רק בגלל שאתה אוהב את האדם הזה.

אנשים טענו שזו לא אהבה אמיתית. הם אומרים שאהבה היא הדדיות. אהבה היא זו שמשאירה אותך שלם ולא ריק. שאהבה אמיתית לא פוגעת.


אני לא חושב שניתן להגדיר אהבה כל כך פשוטה. אני לא חושב שזה שחור-לבן. אני חושב שיש הרבה אזורים אפורים שהולכים לאיבוד ולא מדברים עליהם רק בגלל שזה לא הסטנדרט האופייני למה שאהבה אמורה להיות בעיני כל מי שצופה.

לא יצאנו לצאת אבל עדיין הסתכלתי עליך כאילו אתה הדבר הכי טוב שקרה בחיי. כי בזמן שהיית.



כל שיחה. כל צחוק. כל רגע ביליתי יחד בו קינאתי בכל מי שגזל את זמנך שלא הייתי אני.


התגעגעתי אליך לפני שנפרדת אפילו ואיווה שאוכל להקפיא רגעים.

לא יצאנו אבל עדיין השוויתי אותך עם כל מי שפגשתי. והם תמיד נפלו מהציפיות האלה שפתאום היו לי במישהו.


מכיוון שזה לא היה רק ​​פתיחת הדלת שלי ותשלום עבור כרטיסייה כלשהי או וודא שאני הולך על החלק הפנימי של המדרכה, זה היה הכבוד שהיה לך כלפי.

אצל כל מי שפגשתי זאת היית אתה שחיפשתי רק כדי להבין שמישהו כמוך לא יכול להיות משוכפל.

לא יצאנו לדייטים אבל הלב שלי עדיין דהר בכל פעם שהיינו באותו חדר ובכל פעם שמך הופיע דרך הטלפון שלי. לא היה חיוך גדול יותר מזה שהבאת לי על הפנים.

לא יצאנו לדייטים אבל עדיין דיברתי עליך כאילו אתה שם את הכוכבים בשמיים. כי באמת שינית את חיי כל כך לטובה.

לא יצאנו לצאת אבל היית כל מה שרציתי כל כך בשלב מסוים. אם אנשים היו מעוניינים בי אפילו לא שמתי לב כי היה לך את כל תשומת הלב שלי.


ולא משנה מה היינו או יותר נכון, פשוט שמחתי לקבל אותך בחיים שלי. שמחתי לקבל את זמנך ותשומת לבך גם אם לפעמים זה היה מעט.

ואז פתאום הכל השתנה בשיחה אחת.

השיחה היא המגדירה מה אתה ומה לעולם לא תהיה. השיחה שמרוקנת כל תקווה לכל דבר שיקרה בעתיד שלעולם לא יהיה. השיחה שפתאום הופכת כל מפגש אחר כך למביך.

ברגע שכל קלף מונח והכל מדברים עליו אין להסתיר את הרגשתך. אין סודיות או תהיות. אין תקווה. ואתה מתגבר על רגשות אשם על כך שנפלת כל כך קשה כאילו כל זה היה באשמתך.

ואז אתה צריך להתגבר על זה.

אבל איך בכלל מרפאים ומתגברים על מישהו שלא היה שלך מלכתחילה.

ישבתי בשדה התעופה עם כרטיס כמו לטוס 10,000 מייל משם וחשבתי שיגרום לי לשכוח אותו ואת ההרגשה שלי. אם משהו זה החמיר את זה. הבנתי לא משנה לאן נסע או בכמה שדות תעופה אמצא את עצמי, במהלך כמה חודשים, הוא היה בכל מקום. רודף את שלי בצורה מסוימת. נמצא בפינות רחוב ובחנויות מתנות.

כשאתה אוהב מישהו הוא לא עוזב רק בגלל שעשית. אתה לוקח אותם איתך.

הבנתי שבסופו של דבר אצטרך להתמודד עם הראש הזה. הייתי צריך להתגבר על זה. ולא יהיה מישהו שמנחם אותי כי כולם ראו את זה בא והם היו רשאים לומר שאמרתי לך את זה.



כשאתה נופל על מישהו שאתה לא יוצא איתו אתה מתעוור עם עדשות בצבע ורוד בעוד שכולם רוצים להזהיר אותך שאתה לא צריך לעשות את זה, כאילו זו בחירה שאתה צריך לעשות.

אתה לא בוחר את מי שאתה אוהב ואתה בטוח שלגיהינום אין לך שום אמירה כשזה מפסיק.

ביחסים אמיתיים יש את תקופת ההתחלה והסיום הזו. תאריכים קונקרטיים לבחון כמה זמן עבר. תחושה קונקרטית שהייתה הדדית בשלב מסוים. אבל כמעט במערכות יחסים יש פשוט חבורה של אזורים אפורים ושום דבר לא מוגדר וקווים שצוירו ושוחזרו. זה משחקים ששוחקו ואותות מעורבים ובלבול.

בין אם האדם האחר רוצה להודות בכך ובין אם לא אני חושב שרגשות קיימים מעט מעט. אפילו כמעט לא ניתן לקיים מערכות יחסים אם זה רק עניין חד צדדי ואדם אחד. כדי שכל מערכת יחסים תימשך גם אם זה רק קשר רגשי זה דורש מאמץ של שני הצדדים.

כשמערכות היחסים האלה מסתיימות, הכל עלינו על עצמנו וחשבנו שאנחנו טיפשים וזו הייתה אשמתנו שהרגשנו כך. אבל שום דבר אינו של כולכם לבד.

אתה מסתכל אחורה ברגעים ואתה לא מאמין שאמרת את הדברים שעשית או התנהגת כמו שעשית. אבל זו אהבה בשבילך. אם אתה לא טיפש מוחלט ומתאמץ מאוד, אני שואל אם אתה באמת אוהב את האדם.

לא יצאנו אבל עדיין היו לילות שבכיתי את עצמי לישון בלילה.

לא יצאנו לדייטים אבל עדיין היו רגעים בהם הייתי עושה הכל כדי להקהות את הכאב שחשתי.

לא יצאנו לדייטים אבל הכל אצלו כאב כמו כל מערכת יחסים אחרת בה הייתי בעצם.

כאב אינו מפלה. וזה לא כואב פחות רק בגלל שלא יצאת מעולם. לפעמים גורם זה בלבד גורם לו לפגוע יותר.

לא הבנתי שזו אהבה בכל פעם שהמילים האלה החליקו לי בשכרות בפה.

הבנתי שאני אוהב אותו כשכל הכאב הזה פגע בי בבת אחת והבנתי מה לעולם לא נהיה.

אהבה היא לאושר כמו שברון לב הוא לדיכאון.

וראיתי את עצמי הופך לגרסה זו שאפילו לא הכרתי ולא יכולתי לזהות. זה כאב כמו לעזאזל, כי גם אם לא היה בזה איזה תווית לא יכולתי להכחיש שכל מה שהרגשתי היה כל כך אמיתי.

לא יצאנו לדייטים אבל אני לא חושב שאי פעם חוויתי כאב כל כך קשה בחיי.

לא יצאנו לדייטים אבל בקושי אכלתי ישן או תפקדתי כי כואב לי כל כך.

והייתי צריך להציג את זה לעולם כאילו אני לא מרגיש את הדברים האלה כל כך בכבדות. הייתי צריך להתמודד עם כולם כאילו אני לא מתפרק בפנים. הייתי צריך להמשיך כאילו לעבור 24 שעות היה קל. אבל המציאות הייתה שפיטרתי את עצמי לעיתים קרובות להתמוטטות ולבכות לבד. ולא יכולתי לדבר על זה כי מה אתה בכלל אומר?

החלק הקשה ביותר בשבירת לבך על ידי מישהו שלא יצאת איתו הוא מתי הם רוצים שהדברים יחזרו למה שהם היו ואתה רוצה להיות חזק אבל כל מה שקשור לנוכחותם הופך אותך לחלש. חלק מכם רוצה לומר, 'אני צריך זמן להתגבר עליכם. אני צריך זמן לרפא. ’אבל אז אתה חושב שזה אנוכי.

אתה לא רוצה לאבד אותם בחיים שלך אבל זה כואב כמו לעזאזל לעמוד מול מישהו שהוא לא שלך כשאתה כל כך מאוהב בהם.



זה כואב כמו לעזאזל לראות אותם אוהבים מישהו אחר ואתה צריך רק לשים פנים אמיצות ולעמוד שם.

זה כואב כמו לעזאזל לשחק את התפקיד שהם צריכים, אבל אתה אוהב אותם מספיק כדי לפגוע בעצמך ולעשות בדיוק את זה.

מכיוון שהאמת היא שלימדו אותך הכי הרבה על אהבה זה כמה שזה לפעמים חסר אנוכיות. אתה אוהב מישהו ואתה רוצה שהוא יהיה מאושר גם אם זה לא כולל אותך.